קרן משה נ' קפה דל מאר (2005) בע"מ

פסק דין

1.התובע הינו ספק של ביצים לבתי עסק שונים, ובין היתר סיפק ביצים לנתבעת. לטענת התובע, במהלך שנת 2005 ובחודשים מסויימים בשנת 2008 הוא סיפק לתובעת סחורה בסך כולל של 13,099 ₪, אך זו לא שילמה תמורתה למרות דרישותיו.

בשל החוב הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר במסגרת ההוצאה לפועל, תוך הסתמכות על תעודות משלוח חתומות על ידי עובדי הנתבעת וחשבוניות מס שהוצאו בהתאם לתעודות המשלוח.

הנתבעת הגישה התנגדות.

לאחר דיון במהלכו נחקר מנהל הנתבעת, קבע בית המשפט כי התביעה אינה נסמכת על "סכום קצוב" כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל, ולכן הורה על מחיקת הכותרת והעברת התביעה להליך של סדר דין מהיר, תוך קביעה כי התצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתב הגנה (בש"א 3070/08).

2.באותו תצהיר כאמור, טען מנהל הנתבעת, מר גבי אוחיון (להלן: אוחיון), כי למרות היכרותו את התובע, לא קיבלה ממנו הנתבעת את החשבוניות הנטענות - לא בתאריכים הנקובים בהן ולא בכל זמן אחר, כשהתובע השתהה מאד בהגשת התביעה למרות קשרי העבודה הרצופים בין הצדדים.

עוד הוסיף אוחיון, כי החשבוניות ותעודות המשלוח אינן קריאות ו/או מטושטשות, חלקן אינן חתומות כלל, ויש קושי לשייך את תעודות המשלוח לחשבוניות עליהן מבוססת התביעה.

3.במהלך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט הודה מנהל הנתבעת כי הוא חייב לתובע כספים, אלא שלטענתו אין הוא יודע לערוך את החשבון המדוייק משום שתעודות המשלוח אינן ברורות די הצורך, וחלקן נחתמו על ידי אנשים ששמם אינו מוכר לו (ראה בעמוד 2 לפרוטוקול בש"א 3070/08, בהחלטת כב' הרשמת אוסי – שרעבי מיום 22.2.09, ובעמוד 2 לפרוטוקול מיום 9.7.09).

נוכח הטענות שהועלו והודאת אוחיון בחוב אפשרי, סברתי שיהיה זה מן הראוי שהצדדים ילבנו את גדר המחלוקת לאותן תעודות משלוח ספציפיות שהנתבעת אינה מכירה בהן, אולם למרות ארכות שניתנו לצורך כך (בין היתר חתימת פסיקתא וביטולה) לא עלה הדבר יפה, והצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים.

4.יש לציין כי ביום 13.1.10 שילמה הנתבעת לתובע סך של 1794 ₪, המבטא את סכום החוב של החשבוניות לשנת 2008, באופן שיתרת החוב והמחלוקת קשורה רק לשנת 2005.

5.התובע טען בתצהירו כי הוא זה שסיפק את הסחורה לבית הקפה באופן אישי, בהתאם לדרישה של העובדים במקום, אותם דאג להחתים על תעודות המשלוח. שיטת העבודה המקובלת בין הצדדים היתה שבסוף כל חודש ריכז התובע את תעודות המשלוח, הוציא חשבונית וקיבל מהנתבעת שיק דחוי תמורתה.

התובע עמד על גירסתו כי כל תעודות המשלוח שהציג נחתמו על ידי עובדי הנתבעת שקיבלו ממנו את הסחורה, כאשר הוא ידע לנקוב בשמותיהם, ובמועדים בהם סופקה הסחורה.

התובע עמד על גירסתו כי תעודות המשלוח והחשבוניות נמסרו לנתבעת כפי שהיה נהוג בין הצדדים, וכי הנתבעת לא שילמה תמורת הסחורה.

התובע נחקר מדוע למרות שלא קיבל את כספו בשנת 2005, הוא המשיך לספק לנתבעת סחורה גם בשנים 2006-2007 ולא דרש את תשלום החוב, והוא הסביר כי הסכמתו להמשך הקשר העיסקי נבעה מבקשת מנהל הנתבעת, שהיה מצוי בקשיים באותה תקופה, וביקש ממנו להמתין לאורך זמן והוא נתן בו אמון. התובע הוסיף כי בשנים אלו שולמה לו מלוא התמורה, עד שבשנת 2008 שוב החל פיגור בתשלומים, סבלנותו פגה והוא הגיש את התביעה (עמוד 9 לפרוטוקול).

עדותו של התובע היתה אמינה, גירסתו בתצהיר לא נסתרה והוא הותיר רושם של אדם המנהל את עסקו בדרך ישרה, מוציא תעודות משלוח בהתאם לסחורה שהוא מספק, ועובדה היא שעל חלק גדול מתעודות המשלוח מופיעות חתימות של עובדים אותם זיהה ואישר מנהל הנתבעת, לרבות חתימות שלו עצמו.

חיזוק נוסף לאמינות תעודות המשלוח ניתן למצוא בעדותו של מנהל הנתבעת, אוחיון.

6.גבי אוחיון, מנהל הנתבעת, הודה בתצהירו כי הוא היה בקשרי ספק-לקוח עם התובע, וחזר על טענותיו לפיהן החשבוניות נשוא התביעה לא נמסרו לו מעולם, ותעודות המשלוח אינן חתומות על ידו או על ידי מי מעובדיו, באופן שאין הוא יכול לקשור בין הביצים שסופקו לבין הנתבעת (נ/1 סעיפים 6 ו-7).

מנהל הנתבעת לא טען בתצהירו בצורה ישירה ובאופן מפורש כי לא סופקו ביצים לנתבעת, ולחילופין שתמורת ביצים שסופקו קיבל התובע תשלום, ואף לא טען כי היה לו מקור אספקה אחר לביצים והוא שילם תמורתן לצד שלישי כלשהו.

בחקירתו של אוחיון הסתבר כי הנתבעת איננה יכולה לנהל את עסקה ללא ביצים, וכי בשנת 2005 הספק היחידי של הביצים לנתבעת היה התובע (למעט קניות אקראיות בשוק- עמודים 11 ו-15).

אוחיון גם העיד כי הוא מכיר חלק מהעובדים שחתמו על תעודות המשלוח, וכי הוא לא שילם את תמורתן רק "כי התובע לא הגיש לי שום חשבוניות" – ולא כי הסחורה לא סופקה (בעמוד 12).